פסק-דין בתיק ת"ק 001072/03

1.       התובע [להלן: "הלקוח"] הגיש כנגד הנתבע, עו"ד במקצועו [להלן: " עוה"ד"], תביעה על סך של 16,000 ש"ח.

עוה"ד הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד על סך של 7,290 ש"ח.

2.       לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.

אקדים ואומר, כי הצדדים פרשו את טענותיהם על פני עמודים רבים ואין בכוונתי להתייחס בפסק דיני זה לכל טענה וטענה שהעלו הצדדים, אולם הבאתי בחשבון, טרם הכרעתי, את כל טענותיהם.

3.       ביום 30.03.00 ניתן לטובת הלקוח, בבית הדין  האזורי לעבודה בת"א,  פסק דין בו חוייבה מעבידתו לשעבר של הלקוח [להלן: " החייבת"]  לשלם ללקוח סכום של כמה עשרות אלפי שקלים.  פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ובהעדר  הופעה.

4.       הלקוח נקט בהליכי הוצל"פ כנגד החייבת וביום 07.09.00 שכר את שירותיו של עוה"ד, בכל הנוגע לנקיטת הליכי ההוצל"פ כנגד החייבת.באותו מעמד נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט.

בתחילת חודש דצמבר 2000, נתפס רכב החייבת וזאת לאחר שעוה"ד מונה ככונס לתפיסת הרכב.  הרכב הועבר לאחסנה  אצל  קרן שירותי עזר משפטיים [1997] יחדיו בע"מ [להלן: "המחסן"].

במקביל, נעשה נסיון לעיקול מטלטלין באמצעות רישום במשרדי החייבת, אולם צו העיקול לא בוצע, שכן החייבת עזבה את המקום.

מנספח לתעודת האחסנה של המחסן עולה כי המדובר ברכב מסוג "סקודה" שהיה במצב " מוזנח מאוד חיצוני ופנימי".

כן הסתבר בשלב מאוחר יותר, דבר שלא ניתן היה לבררו מבעוד מועד,  כי הרכב  מעוקל בגין חובות שונים ובסכומים גבוהים, ועל כן לא ניתן היה למכור את הרכב  בטרם יוסרו אותם עיקולים.

בין לבין, הגישה החייבת בקשה לביטול פסה"ד ובעקבות זאת ניתן ביום 18/12/00 צו עיכוב פסה"ד. הלקוח ועוה"ד הגיעו להסדר שכ"ט ספציפי בעניין זה. שכר הטרחה בגין טיפולו זה של עוה"ד נפרע על ידי הלקוח.

בסופו של יום, נדחתה בקשת החייבת לביטול פסה"ד וביום 06.05.01, בוטל צו עיכוב ביצוע פסה"ד.

5.       במסגרת הפעולות שננקטו על ידי עוה"ד למימוש פסק הדין, הוטלו עיקולים אצל מחזיקים שונים. מאחר והתגלעה מחלוקת - האם אחד מאותם צדי ג' מחזיק בכספים המגיעים לחייבת, אם לאו - הזמין עוה"ד את אותו צד ג' לחקירת יכולת. לאחר שהתקיימו שני דיונים, בפני יו"ר ההוצאה לפועל, הגיעו  עוה"ד וב"כ  הצד ג' להסכמה ולפיה ישלם אותו צד ג'  סך של 8,000 ש"ח בלבד.

בגין כל דיון המתקיים בבית המשפט,  הגיע לנתבע שכ"ט בסך של 150$ בצירוף מע"מ.

עוה"ד שילם מתוך הסך של 8,000 ש"ח הנ"ל למחסן את יתרת החוב שהצטבר בגין אחסנת הרכב  עד לאותו מועד, ואת היתרה בסך של 2,400 ש"ח, כולל מע"מ,  גבה כשכ"ט עו"ד  וזאת על חשבון שכה"ט שהגיע לעוה"ד, בהתאם להסכם שכה"ט שנחתם בין הצדדים.

בתביעתו זו תבע הלקוח את קבלת הסך של 8,000 ש"ח ששולם על ידי הצד השלישי וכן תבע סך נוסף של 8,000 ש"ח, מבלי שטרח לפרט מהי עילת התביעה בגין סכום זה.

6.       שוכנעתי כי עוה"ד  עשה  כל שנדרש על מנת לנסות ולממש את פסק הדין. כן שוכנעתי כי עוה"ד לא היה מגיע עם הצד השלישי להסכם פשרה, הנוגד את האינטרס של הלקוח, מה גם שקיימת זהות אינטרסים בין שני הצדדים, וככל שהיה עולה  בידי עוה"ד לגבות מהצד השלישי סכום גבוה יותר,  הוא  היה  אמור לקבל  שכ"ט בסכום גבוה יותר.

באשר לרכב,  שוכנעתי כי נוכח מצבו הפיזי של הרכב והעיקולים שרבצו עליו, לא ניתן היה למוכרו במסגרת ההוצאה לפועל.

7.       סוף דבר, אני דוחה את תביעת הלקוח וקובע כי עוה"ד פעל כדין בעת שסילק את החוב למחסן, נכון לאותו מועד, וגבה שכ"ט מיתרת התשלום.